פסק-דין בתיק עת"מ 719/05

רקע כללי והסעדים המבוקשים

1.         לפני עתירה שהגישה "אימג'סטור מערכות בע"מ" (להלן: "העותרת") נגד משטרת ישראל (להלן: "המשיבה 1"), וחברת "טלדור מערכות מחשבים (1986) בע"מ" (להלן: "המשיבה 2" או "הזוכה בתיחור"; מושג שיובהר להלן), בנוגע להחלטת ועדת המכרזים של המשיבה 1 מיום 8.8.05, שניתנה בתום שלב התיחור בין זוכי המכרז למתן שירותי סריקה ומפתוח למשיבה 1 (להלן: "המכרז" ו"התיחור"). למען הסדר הטוב, ולצורך הנהרת המונח "תיחור" כבר עתה, יצוין, כי המדובר בהזמנת המשיבה 1 את הספקים זוכי המכרז להגיש הצעות מחיר מטעמם לביצוע הפרויקט דלעיל.

2.         בגדר העתירה נתבקש בית המשפט ליתן את הסעדים כלהלן: הראשון - צו שיורה למשיבות ליתן טעם מדוע לא תיפסל הצעת המשיבה 2 על הסף, זאת בשל אי עמידתה בתנאי סף שחל על שלב התיחור בו עסקינן; השני - צו שיורה למשיבות ליתן טעם מדוע לא תקבע ועדת המכרזים של המשיבה 1 כי הצעת המשיבה 2 לוקה בפגם יסודי שלאור הוראות המכרז והתיחור אינו מאפשר עצם קבלתה; השלישי - צו שיורה למשיבות ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטת ועדת המכרזים מיום 16.8.05, לפיה נקבע כי בהצעת המשיבה 2 נפלה "טעות סופר" גרידא, ומשכך, תוקנה זו בהתאם לסמכות יושב-ראש ועדת המכרזים וזכיית המשיבה הנ"ל בתיחור נותרה על כנה; הרביעי - צו שיורה למשיבות ליתן טעם מדוע לא תכונס מחדש ועדת המכרזים של המשיבה 1 ותדון מחדש בהצעות שהוגשו לתיחור, זאת בהתעלם מהצעת המשיבה 2, או-אז ייבחר זוכה חדש; ולבסוף, החמישי - כל סעד אחר ומתאים בנסיבות העניין.

תמצית ההליכים עובר להגשת העתירה

3.         בחודש אפריל 2001 פרסם אגף החשב הכללי במשרד האוצר "מכרז מרכזי לשירותי סריקה ומפתוח", מכרז מסגרת שהניב רשימת ספקים זוכים עבור משרדי הממשלה השונים. אותם משרדים היו רשאים להתקשר בהסכמים עתידיים ספציפיים עם מי מהספקים הזוכים הללו, בכפוף לפרסום בקשה לקבלת הצעות מחיר מטעמם, הוא מהלך התיחור. ואכן, בחודש יולי 2005 פרסמה המשיבה 1 "תיחור לשירותי סריקה ומיפתוח", ולאחר בחינת הצעות המחיר השונות שנתקבלו, הוכתרה המשיבה 2 כזוכה.

4.         על-פי תנאי המכרז, הרי שעל ההצעה הכספית של הספקים הזוכים, המוגשת כאמור בשלב התיחור, לעמוד במלואה בתנאי המכרז, ובין היתר, באופן שהמחירים הנקובים בגדרה לא יעפילו על המחירים המירביים הנקובים בהצעתם למכרז. והנה, בפועל, והצדדים אינם חולקים על כך, בגדר טבלה 5.2.3 לתיחור מטעם המשיבה 2 נפלה טעות, סוגייה שעוד תידון בהרחבה להלן, שם צוינו מחירים הגבוהים מאלו שצוינו תחת אותה קטיגוריה במכרז (ר' סעיפים 7-9 לעתירה, וכן נספח מש/3 לכתב התשובה מטעם המשיבה 2; למען הסדר הטוב יודגש, כי עסקינן בשורות 7 ו-10 לטבלה הנ"ל).

משכך, ומשנודע לעותרת כי המשיבה 2 היא שזכתה בתיחור, ולאחר שמיצתה זכותה לעיין בהצעה הזוכה, ומשנתגלה כי זו אינה עומדת בתנאי המכרז דלעיל, אצה העותרת ופנתה למשיבה 1, תוך שטענה בפניה בכתב כי נוכח אי עמידת המשיבה 2 בתנאי היסודי האמור יש לפסול הצעתה על הסף (ר' מכתב העותרת מיום 15.8.05; נספח ו' לעתירה). בנסיבות אלו, התכנסה ועדת המכרזים של המשיבה 1, ולאחר עיון במסמכים הרלבנטיים, ומשנוכחה לגלות כי אכן יש ממש בטענת העותרת, השתכנעה כי המחירים אודותם הצביעה העותרת ביחס להצעת המשיבה 2 בשגגה יסודם. עוד קבעה הועדה בעניין זה, כי לאור היות המחירים השגויים האמורים בלתי רלבנטיים ממילא לקביעת הזוכה בתיחור, ואף אין בכוונתה לערוך בהם שימוש כלשהו, ובהתחשב בעובדה כי ב"טעות סופר" עסקינן, קמה הסמכות ליושב-ראש הועדה לתקן הצעת המשיבה 2 בהתאם תוך הותרת זכייתה על כנה (ר' החלטת הועדה מיום 16.8.05; נספח ז' לעתירה).

5.         ביום 17.8.05 פנתה העותרת בשנית למשיבה 1, ובגדר מכתבה טענה כי החלטת ועדת המכרזים הנ"ל נגועה בחוסר סבירות קיצוני, כי כלל אין המדובר ב"טעות סופר" גרידא, ומשכך נתבקשה השהיית ההתקשרות עם המשיבה 2 עד לסיום עריכת הבירור המשפטי המתבקש. תגובת המשיבה 1 למכתב זה מוצתה באמירה כי חוזה עם המשיבה 2 כבר נחתם, ולפיכך הועברה פניית העותרת ליועץ המשפטי של ועדת ענ"א, "ומטעמו תיענה" (ר' המכתבים דנן, בגדר נספחים ט' ו-י' לעתירה). דא עקא, שהעותרת נותרה ללא כל מענה, ומכאן העתירה.

6.         כאן המקום לציין, עוד עובר לסקירת טענות הצדדים, ונוכח הסכמתם אודות אפיון הטעות הנ"ל, כי זו מתייחסת לעלות סריקת עד 8,000,000 דפים, ביחס לשדות שאורכם קצר משבעה תווים, בסך של 0.39 ש"ח (זאת במקום 0.039 ש"ח, לטענת המשיבות), וכן לעלות סריקת מסמכים בנפח העולה על 8,000,000 דפים, ביחס לשדות שאורכם קצר משבעה תווים, בסך של 0.35 ש"ח (זאת במקום 0.035 ש"ח, לטענת המשיבות).

טענות העותרת

7.         סבורה העותרת, כי המחירים שהוצעו מטעם המשיבה 2 במסגרת התיחור גבוהים מאלו שהוצעו מטעמה במסגרת המכרז, זאת בניגוד לתנאי הסף הרלבנטי שנקבע (במכרז). משכך, אין לפנינו "טעות סופר", שהנה ברת-תיקון על-ידי ועדת המכרזים, ובמקרה דנן יודגש - אף ללא קבלת כל התייחסות מטעם המשיבה 2 באשר לנסיבותיה, אלא פגם יסודי ובסיסי היורד לשורשו של עניין, הימנו נגזרת פסילת הצעתה, אפילו עוד על הסף, בשלב פתיחת המעטפות. בנסיבות אלו, פגמה החלטת המשיבה 1 להותיר זכייתה של המשיבה 2 בתיחור על כנה בשוויון בין המציעים השונים. לא-זו-אף-זו, אליבא דעותרת, למשיבה 2 אינטרס כלכלי מובהק בהצגת הדברים באופן האמור, שכן בסופו של יום נסמך התשלום לזוכה בתיחור דווקא על המחירים המוצעים בגדרו ולא במכרז. לפיכך, כלל אין המדובר בטעות, לא-כל-שכן טעות סופר, אלא ההפך מכך - במלאכת מחשבת בעלת מימד מניפולטיבי, ולמותר לציין - נעדרת תום לב. מן המקובץ לעיל עולה בבירור, כי ועדת המכרזים פעלה בהעדר סמכות עת ערכה בדיעבד תיקון "טעות הסופר" בשלב שלאחר הכרזתה על המשיבה 2 כזוכה בתיחור.

יוסף כבר עתה, כי בגדר תגובתה לטענות המשיבות בכתבי תשובתן הדגישה העותרת כי לפנינו למעשה עתירה בעלת תשתית עובדתית מוסכמת, הימנה נגזרת מחלוקת משפטית גרידא. ועוד, העתירה לא מכוונת להכרזת העותרת כזוכה בתיחור, אלא להשבת הדיון בעניין לועדה, ולפיכך לא היה עליה לצרף הצעתה היא בגדרה, כפי הנטען. באשר לאי הפקדת ערבות מטעם העותרת בשלב זה, זאת לאחר שפקעה, הרי שנוכח היחפזות המשיבה 1 לחתום על חוזה עם המשיבה 2 המדובר בטענה בלתי מעשית. ועוד, מחירי התיחור אכן מהווים בסיס לביצוע הזמנות עבודה נוספות מאת המשיבה 2 גם בעתיד, ולכן אין שחר לטענה כאילו עסקינן ב"טעות סופר" בלבד, החסרת כל נפקות כלכלית. לא-זו-אף-זו, אם אכן צפונה אמת בטענה כי הטבלאות בגדרן נתגלעה אותה "טעות סופר" חסרות כל משמעות במסגרת התיחור, תמהה העותרת מדוע כלל עלה הצורך להזינן כחלק אינטגרלי הימנו.   

טענות המשיבה 1  

8. לגרסת המשיבה 1, הרי שמספר ימים עובר למועד האחרון שנקבע להגשת ההצעות לתיחור
(31.7.05), ביום 25.7.05, נשלחה הבהרה לכל המשתתפים בגדרו, לפיה עודכנו הללו מראש כי המחירים שיינתנו בטבלה 5.2.3 לא יובאו בכלל חשבון שיקלול ההצעות ובחירת זו הזוכה. ועוד, לדידה, לא היה בהבהרה דא משום חידוש או שינוי ביחס לתנאי התיחור המקוריים, כי אם אך משום הפניית תשומת לב המתמודדים לעובדה הידועה להם זה מכבר. הרציונל שהיה נתון בבסיס הקביעה האמורה גולם בהערכת עורכי התיחור כי כלל לא יידרשו לשירותים כלשהם בהתאם לאותה טבלה, או לחלופין, כי אם אכן יידרשו להם - המדובר בהיקף זניח. לא-זו-אף-זו, משרד המשפטים הוא שקבע איסור לגבי אחד מתוך שני הארכיונים המיועדים לסריקה, כי אין לערוך מיפתוח מעל רמה אחת. והנה, משטענה העותרת כי בהצעת המשיבה 2 נפל פגם, כאמור לעיל, התכנסה ביום 16.8.05 ועדת המכרזים, הגיעה לכלל מסקנה כי המדובר ב"טעות סופר", ומשכך, הפעילה סמכותה, תיקנה ההצעה בהתאם, הודיעה אודות הדבר לצדדים, ואישררה הזכייה דנן. כך אירע כי כבר באותו היום (16.8.05), זאת עקב מגבלות לוח הזמנים באותה התקופה, חתמה המשיבה 1 על חוזה עם המשיבה 2. יוער, כי לטענת המשיבה 1 השיב היועץ המשפטי לפניית העותרת, בניגוד לאמור לעיל, וכיום כבר החלו המשיבות להיערך לביצוע ההסכם שנחתם ביניהן. ויודגש, כל שעשתה ועדת המכרזים היה בגדר חובתה, היינו, תיקון שתי טעויות פעוטות ערך, הבולטות בחריגותן וחוסר סבירותן, הנתונות בין עשרות רבות של פריטים אחרים בהם לא נפל כל רבב, ולפיכך כלל לא נדרשה עוד מלכתחילה פנייתה למשיבה 2 בבקשת הבהרה. לא-זו-אף-זו, ההיגיון הפנימי המאפיין כל הצעה בתיחור, ולרבות זו מטעם המשיבה 2, מורה בבירור מהות הטעות שנפלה בהצעת המשיבה 2, כמו גם אופן תיקונה. ועוד, נוכח זאת כי הנתונים השגויים הללו ממילא לא באו בכלל שיקלול ההצעות, ברי כי נבצר מהמשיבה 1 לגלותם מבעוד מועד, עובר להכרזתה על הזוכה בתיחור. ויודגש, תיקון הטעות דנן נערך על סמך עיון במסמכי ההצעה עצמה, מבלי שנדרשה בחינת ראיות חיצוניות. לסיכום טענה המשיבה 1, כי החלטת ועדת המכרזים נשוא העתירה סבירה, ניתנה היא משיקולים ענייניים בלבד ובתום לב, ואם עדיין נפל בה פגם כלשהו - הלה אינו מהותי. משכך, לא קמה כל עילה מוצדקת להתערב בהחלטה דא.

טענות המשיבה 2

9.         המשיבה 2 מציבה לפני בית המשפט קו טיעון דומה לזה של המשיבה 1, לפיו אכן המדובר ב"טעות סופר", בלתי רלבנטית לבחירת ההצעה הזוכה בתיחור, חסרת השפעה כספית כלשהי על הפרויקט נשוא העתירה, כזו אותה מוסמכת ועדת המכרזים לתקן מיוזמתה. משכך, לפנינו עתירה קנטרנית ומיותרת בעליל. הוסיפה המשיבה 2 ואף טענה לקיום פגמים מהותיים בעתירה עצמה, בגינם יש לדחותה על הסף. כך באשר לעובדה כי לכתב העתירה לא צורפה הצעת העותרת בתיחור ובמכרז כאחד, כמתחייב בנסיבות אלו, ולסברת המשיבה 2 - לא בכדי, שלא לומר - בתכסיסנות גרידא. כך גם נוכח העובדה היסודית כי פקעה הערבות הבנקאית מטעם העותרת, ואחרת לא הומצאה למשיבה 1 ואף לא הופקדה בבית המשפט, כמקובל. לגופו של עניין טענה המשיבה 2 כי אינה חולקת על העובדות הבסיסיות בגינן הוגשה העתירה, אלא שהנה סבורה כי הן ממשמעותן והן מהמסקנות המשפטיות הנובעות מהן, אין להקיש התוצאות הנטענות מפי העותרת. בכתב התשובה הוסיפה המשיבה 2 ושיחזרה הדינמיקה הפנימית שהובילה לכלל גיבושן של הטעויות דנן, אותן ניתן לזהות על נקלה תוך עיון בדפי טיוטת הצעתה, כמו גם במסמכי התיחור. אליבא דמשיבה 2, הרי שהטעויות הללו נובעות מטעות אנושית תמת-לב, ומחוסר מודעות, אותה אף ניתן להבין בהתחשב באופי העבודה במקרה מעין זה. מעבר לכך, מבחני היגיון ועקביות, בהם עומדת הצעת המשיבה 2 לכל אורכה ורוחבה, למעט האמור לעיל, מאפשרים תיקון הטעות ללא כל חשש. עוד יודגש, כי לסברת המשיבה 2 כלל אין עסקינן בתנאי סף לתיחור שבגינו יש לפסול הצעתה, וכי לועדת המכרזים שיקול דעת בעניין. לעניין טענת העותרת כי מהלך ה"טעות" הנו למעשה מכוון, גרסה המשיבה 2 כי אין זאת אלא פרי דמיונה.

דיון והכרעה

10.       כבר בפתח הדברים יודגש, כי אכן נסמכת העתירה על תשתית עובדתית מוסכמת, אודותיה נחלקים הצדדים בפרשנויות משפטיות שונות. השאלות, אפוא, הדרושות הכרעה, הנן כלהלן: הראשונה - האם התנאי לפיו על המחירים הנקובים בתיחור להיות זולים מאלו הנקובים במכרז, הנו בגדר "תנאי סף" המחייב אף את הליך התיחור; השנייה - האם הטעות שנתגלעה בהצעת המשיבה 2 במסגרת התיחור הנה בגדר "טעות סופר", על כל המשתמע מכך; השלישית - האם, בנסיבות העניין, מוסמכת ועדת המכרזים מטעם המשיבה 1 ל"רפא" הטעות הנ"ל מיוזמתה, ללא קבלת הבהרה מטעם המשיבה 2 באשר לנסיבותיה.